מן הידועות שמרכיב הזמן בכל הקשור להליכי גבייה אצל ספקים מלקוחותיהם הקבועים[1] הינו מרכיב מרכזי.
הספק מספק ללקוח סחורה באשראי ולמעשה משמש כמעין בנק של הלקוח המעניק לו קו אשראי לצרכי רכישת כלים, חומרים, ציוד הדרושים לאותו לקוח לצרכי ביצוע עבודתו ו/או הפעלת עסקו.
בתנאי שוק רצויים מדי תחילת חודש משלם הלקוח לספק עבור הרכישות בחודש הקודם, במקרה כזה, ככל שיש קושי ללקוח לפרוע חובו, אותו קושי ייחשף אחרי חודש לכל המאוחר.
גם כאן, כמובן, מדובר בבעיה עבור אותו ספק – שחומרתה תלויה כמובן בהיקפי האשראי והאובליגו, אך הקושי בגבייה מאותו לקוח נחשף לאחר חודש לכל היותר[2].
אין ספק שבתנאי תשלום הנהוגים בשוק כיום – תנאי תשלום של שוטף + 60-120 ימים הבעיה חמורה פי כמה ועלולה לגרום לנזק קשה וחמור לעתים עד כדי חדלות פירעון של אותו ספק.
אחד הגורמים המחמירים את הבעיה הוא שלאור תנאי התשלום חולף זמן רב עד שהספק מגלה שיש קושי לאותו לקוח לפרוע חובותיו וכשכבר מתגלה הבעיה הספק מוצא עצמו, פעמים רבות, מול שוקת שבורה בדמות הליכי פשיטת רגל או פירוק, נושים מובטחים או הברחת נכסים.
בעולם שבו הליכי הוצאה לפועל הופכים, חדשות לבקרים, לגונג'ל פרוע בו כל הקודם זוכה, הספק, שנודע לו כה מאוחר כי קיימת בעיה בגבייה מאותו לקוח, עלול למצוא עצמו בעמדת פיגור לעומת נושים אחרים.